גזר דין בתיק ת"ד 1234-08

הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של גרימת מוות ברשלנות על-פי סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש]  וסטייה מנתיב נסיעה- עבירה לפי תקנה 40 (א) לתקנות התעבורה
התשכ"א- 1961.

ביום 4/9/08 בשעה 04:30 לערך, נהג הנאשם באוטובוס ציבורי זעיר באשדוד,  והסיע עובדים. הוא נהג ברשלנות בנתיב האמצעי מתוך שלושה נתיבים, בכביש חד סטרי, ועל אף ששדה הראיה במקום פתוח למרחק 300 מטר בכיוון נסיעתו,  סטה עם רכבו לנתיב הימני והתנגש עם חזית הרכב בחלקה האחורי של משאית שחנתה שלא כדין בנתיב הימני. מעוצמת ההתנגשות המשאית נדחפה קדימה .

רשלנותו התבטאה בכך שסטה ללא כל הסבר, וזאת מבלי לשים לב לדרך ומבלי שנקט באמצעים סבירים למניעת התאונה  ובעקבות התאונה נהרגו שניים:  סמיון ביסי ז"ל נהרג במקום ולאחר 3 ימים נפטר סחנין ארקדי ז"ל, ; כמו כן נפצעו הנוסעים, מקרובסקי פליקס נפצע קשה בראשו והועבר לשיקום; או סטרר ליאוניד נחבל ונזקק לטיפול רפואי; בוריס ויימן נחבל בראשו ונגרמו לו שברים בראש ובגפיים; מיכאל גחטמן נחבל חבלות בראשו ונגרמו לו דימומים; א דוארד כץ נחבל חבלות בראשו ובגפיו; לי אוניד ז'רצנסקי נחבל בראשו ונגרמו לו שברים; איגור פוגרבינסקי נחבל קלות; אושר דולמן נחבל  בראשו; ולדימיר וורבי נחבל  קלות, לוין מרק נחבל בראשו והנאשם אף הוא נחבל ומוכר כנכה.

הנאשם הורשע לאחר שדחיתי גרסתו כי התאונה ארעה בשל אובדן הכרה רגעי, מסוג סינקופה, כלומר שמקורו לא ידוע.

מתסקיר שירות המבחן עולה כי מדובר באדם כבן 55, אב לשניים, יליד ליטא, סיים 10 שנות לימוד ושירת שירות צבאי מלא בארץ מוצאו. מאז עלייתו ארצה השתלב כנהג הסעות ועבד בחברות שונות. מאז נפגע בתאונה אינו משולב תעסוקתית ומוכר לביטוח לאומי כנכה בשיעור של 53%, כמו כן מסר כי מטופל בתרופות נוגדות דיכאון. תפקודו היה תקין בדרך כלל בתחומי חייו השונים עד לקרות הארוע. התרשמו כי סובל מכאבים בעמוד השדרה והליכתו מוגבלת ושרוי במצב נפשי רגיש סביב הצורך להתמודד עם מצבו הפיסי וההשלכות הנלוות לכך ועל רקע המתח והחרדה סביב ההליך המשפטי.  הוא מפנה  כל משאביו לשקם עצמו מבחינה פיזית ונפשית וכן מבטא רצון לחזור לתפקוד תקין במישורי חייו. כיום אשתו העובדת במשק בית היא המפרנסת העיקרית. הוא עדיין מתבצר בעמדתו  כי התאונה נגרמה עקב איבוד הכרה ועל כן לתפיסתו לא היה בידו לשנות את אשר ארע. אינו מודה בביצוע העבירות המיוחסות לו ונמנע לראות באחריותו האישית. להערכתם מתקשה לבחון  התנהגותו והשתלשלות האירועים אשר הובילו לקרות התאונה. הואיל וממוקד במצבו הפיסי והנפשי, אינו פנוי  לראייה רחבה יותר של האירוע.

באשר לעונש הדגישו כי מחד העבירה החמורה מצריכה ענישה מחמירה אך מנגד הנאשם מתמודד עם קשיים נפשיים ופיסיים,  ולכן התקשו לגבש עמדה. המליצו שבמידה וייגזר עליו עונש מאסר יילקח בחשבון מצבו הרפואי.  

במסגרת הטיעונים לעונש מטעם התביעה, העידה ילנה סילנקו, ביתו של המנוח ארקדי סחנין . בעדותה ציינה  כי מדובר באובדן גדול, שכן משפחתה איבדה אב ובעל ושום סכום כסף לא יחזיר אותו.  אדם שאהב את החיים ועזר מאוד לאנשים, השאיר אישה, 2 ילדים ו-3 נכדים. אימה  חולה מאד. הייתה חסרה שנה אחת כדי שהביטוח יכסה את יתרת חוב המשכנתא, ועכשיו המשפחה לקחה את עול סילוק חוב  המשכנתא. הואנפטר בגיל 67,  היה אדם בריא , תמיד עזר  ותמך ,  אדם פעיל .  הוא עבד בניקיון בתל אביב, אצל קבלן כח אדם , בעבודות כפיים, וזאת כ- 15 שנים, מאז שעלה לארץ, ולפני כן היה נהג אוטובוס.  הוא לא רצה לצאת לפנסיה, רצה לעבוד. כל בוקר עשה ספורט ,  אדם חזק עם לב בריא אך לא הצליחו להציל אותו . עשו לו 6 ניתוחי כבד וזה לא עזר , שלושה ימים היה מאושפז עד שמת. 

בנוסף, העידה אלה ביזי , ביתו של המנוח סמיון ביזי . ציינה כי בדיוק שבועיים לפני התאונה חגגו לו יום הולדת 65. לדבריה, הנאשם חוזר מהעבודה , מחבק את אשתו ונמצא עם ילדיו אך מה שנשאר לה זה  ביקורים בבית העלמין, לא יקנו לו מתנה ליום הולדת, לא ישבו איתו ליד השולחן. היא בת יחידה להוריה. אימה בחיים  אך לא יוצאת מהבית מאז האירוע, אביה היה אדם בריא , ואמו וסבתו נפטרו לאחר גיל 90 .הוא עבד באותה חברת ניקיון . היו אוספים אותו כל בוקר בהסעה.  מאז שהגיעו ארצה הוא עבד בעבודות מזדמנות, שכן בגילו התקשה למצוא עבודה.עבד קשה מ- 04:00 50  05:00 004:00  בבוקר עד 15:00 בערך . היא והנאשם  שכנים  ובחודש הראשון אחרי התאונה - כל שבוע הייתה חגיגה במרפסת ביתו, עושים על האש, הם ישבו שבעה והם חוגגו . יודעת שאשתו והילדים לא אשמים אבל היא אישית לא יכולה להסתכל על המשפחה . לטענתה, לא תשכח לעולם את התמונה שראתה כשבאה לזיהוי הגופה באבו כביר. הוא לא זכה לראות את בנה מתגייס.

המאשימה בטיעוניה לעונש ציינה כי מדובר בנאשם יליד 1956, בעל רישיון נהיגה מ- 1991. מהרישום התעבורתי שהוגש (ת/40) עולה כי לחובתו 18 הרשעות קודמות, בגין אי ציות לתמרור, מהירות, שימוש בטל' נייד .  הנוסעים לא היו חגורים וברכב לא היו חגורות, וסבורה כי לא מדובר ברשלנות נמוכה אלא  גבוהה שיש לתת לה ביטוי בגזר הדין שכן  אף שהמשאית חנתה במקום אסור  אין בכך כדי להפחית מרשלנותו של הנאשם  שכן נהג צריך להיות מודע לסיכונים. חוסר תשומת הלב היא שגרמה לתאונה הקשה ולתוצאות הקשות.

בע"פ 8839/05 עמוס ראובן נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו), בית המשפט קבע כי אין מקום להקל בעונשו של נאשם שהוא נהג מקצועי המתפרנס מנהיגה. כמן כן, קבע כי דווקא מי שנמצא שעות רבות בכביש טמונה לו סכנה רבה יותר ויש לקחת זאת בחשבון. כמו כן , יש לקחת בחשבון הנזק שנגרם למשפחות, ההרוגים והפצועים, בית המשפט בגזר דינו צריך הנאשם ניהל הוכחות וזאת זכותו אך הוא לא זכאי להקלה שניתנת לנאשמים שמודים ולוקחים אחריות וחוסכים זמן שיפוטי. כמעט בכל גרימת מוות מדובר בנאשמים נורמטיביים ללא עבר פלילי ובכל זאת העונש שנגזר עליהם, בעיקר בשנים האחרונות , הוא פסילה ממושכת , מאסר בפועל.

בע"פ 7585/09 מדינת ישראל נגד עידו פרחי (פורסם בנבו) הנאשם הורשע בגרימת מוות ברשלנות , נגזר דינו ל 24 חודשי מאסר בפועל. הוגש ערעור ע"י המערער, בין היתר על חומרת העונש, לאחר שמיעת הצדדים ביהמ"ש המליץ לו למשוך הערעור. ההמלצה התקבלה והערעור נדחה.

בת"ד  1249/06, מדינת ישראל נגד אבו עיאש איאד (פורסם בנבו),  הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בגרימת מוות של חייל ששהה לתומו על מדרכה לצד תחנת הסעה. ביהמ"ש גזר עליו 36 חודשי מאסר מתוכם 24 לריצוי בפועל מאחורי סורג ובריח ו- 12 על תנאי, פסילה למשך 20 שנים וקנס בסך 5,000 ש"חובימ"ש מחוזי דחה הערעור.

בע"פ 783/07 חאלד עתאבה נגד מדינת ישראל  הוגש ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, בת.פ. 4178/05 שם הנאשם הורשע בעבירת גרימת מוות ברשלנות ועבירות נלוות בהן הודה ונגזרו עליו 24 חודשי מאסר, מתוכם 12 חודשי מאסר בפועל, בנוסף נפסל רישיונו למשך 14 שנים, מתוכן 12 בפועל, והשאר על תנאי. נוכח הסכמת המדינה, התקבל הערעור בחלקו בכך שפסילת הרישיון סויגה והותר למערער להחזיק ברישיון דרגה 1 .

בע"פ 7434/04 חוסאם אבו אלקיעאן נגד מדינת ישראל, (פורסם במאגר נבו) נקבעו על ידי בית המשפט העליון הדברים הבאים:

"ריבוי עבירות התעבורה  והקטל בכבישים מחייב מדיניות ענישה מחמירה וזאת על מנת להילחם בנגע זה של תאונות הדרכים אשר גובה קורבנות רבים מזה זמן רב בכבישי הארץ.

העונש שהוטל על המערער מאזן את שיקולי הענישה הראויים במקרה שלפנינו             הנסיבות.   מכל מקום איננו חורג לחומרה במידה המצדיקה התערבותינו."

באותו מקרה היה מדובר בנהג משאית אשר כתוצאה מנסיעה במהירות מופרזת סטה עם משאיתו תוך כדי עקיפה לצד הדרך, התהפך, ונוסע שלצידו נהרג בתאונה. הנאשם היה נהג חדש והוטל עליו עונש של  30 חודשי מאסר בפועל ובית המשפט העליון בהרכב של שלושה שופטים אישר את העונש.

כמו כן, נקבע כי: